סוביניון בלאן הוא זן ארומטי, שהביטוי שלו מושפע מאד ממקום גידולו ומהתהליך שהוא עובר ביקב. באזורי יין שמשיים, כמו ניו זילנד, אוסטרליה, דרום אפריקה ואפילו ישראל, אלה שמכונים ״העולם החדש״, סוביניון בלאן מאופיין לרוב בעשבוניות צהובה ויבשה ובארומות בולטות של פירות טרופיים. אם הרחתם גויאבה, ליצ׳י, פסיפלורה ואפילו מנגו ביין שלכם, אתם בטח מבינים בדיוק על מה אנחנו מדברים. סוביניון בלאן מ״העולם הישן״, כלומר מאזורים אירופאים קרירים יותר, מתאפיין בעשבוניות ירוקה, במינרליות ניכרת ובהדריות חומצית מעוררת, שכולן יחד מחמיאות מאד לדגים ולפירות ים. עם כמה יוצאים מן הכלל, סוביניון בלאן אלגנטי וקולינארי לרוב יגיע מאזורי היין הצרפתיים שמזוהים איתו יותר מכל, סנסר וּ-פּוִא ִ י פּוֶמֶ ה. פסקל ז׳וליבה, היקב ממנו מגיע היין שלפניכם, הוא ללא ספק אחד הדינמיים, הבולטים והאמיתיים שבין היצרנים ה״צעירים״ יותר של סנסר. הוספנו את המירכאות משום שיין זורם בעורקים של משפחת ז׳וליבה מדורות, למרות שלא היו בבעלותה כרם או יקב. אביו של פסקל היה נגוסיאן, סוחר יין, וסבו ואבי-סבו הובילו, כל אחד בזמנו, את היקב של שאטו דה טראסי, אחת מאחוזות היין המפורסמות ביותר בּפּוִא ִ י פּוֶמֶ ה. פסקל עצמו שילב משרה חלקית כאיש מכירות בבית השמפניה ״פומרי״ עם עסקי היין של אביו עד שהחליט ב- 1982 להקים נגוסיאן משלו, בשם הצנוע ״Loire de Val du Vins Grands Les״ )היינות הגדולים של עמק הלואר(. כשקנה ענבים ממגדלים שונים שם עין על חלקות מצטיינות, וכשאלה ניקרו בפניו, ניצל הזדמנויות לרכוש כרמים. ב1987- הוא כבר היה ויניירון )כורם שהוא גם יינן( נוסף להיותו נגוסיאן, ושם העסק התחלף לשמו היום, ״פסקל ז׳וליבה״. זה אולי נשמע קל, אבל אל תטעו: בשנות ה70- הסנסר הלבן נהנה מפופולריות בסצנת הביסטרו בפריז ובמסעדות בכל רחבי צרפת. השם הטוב שלו כבן לוויה נפלא לאוכל הפך אותו עשור אחר כך ליין הלבן המבוקש ביותר במסעדות בארצות הברית ובעולם כולו. הביקוש האדיר הביא עמו לחץ להגדיל את שטח האפלסיון עד לפי 4 מהשטח שהוגדר לו במקור, ב,1936- והכרמים הטובים הפכו לנדירים מאד. הזנים המותרים בשימוש על פי חוקי האפלסיון הם סוביניון בלאן, שנטוע כיום בכ90%- משטח הכרמים, והזן האדום פינו נואר, שמהווה כ10%- בלבד. סנסר, אזור היין המזרחי ביותר של הגדה השמאלית של עמק הלואר בצרפת, קרוב לבורגון ולשבלי יותר מאשר למרכז הלואר. הוא מצוי בקו רוחב צפוני יחסית, ושורר בו אקלים קונטיננטלי ויבש, שמאופיין בקיץ קצר וחם ובחורפים ארוכים וקרים. נהר הלואר ממתן את הטמפרטורות הקרות ומגן במידה מסוימת מסכנות הכפור באביב. הטופוגרפיה של סנסר מגוונת. ישנם כרמים הנטועים על גבעות רכות, וכאלה על מדרונות תלולים בגובה של 200 עד 450 מטר. מגוון סוגי הקרקע תורם להבדלים גדולים באופי החלקות, וכתוצאה מזה להבדלים גדולים באופי היינות. בחלק המערבי של סנסר, למשל בשאביניול, מייצרים יינות עוצמתיים יחסית. אדמת הקימרדג׳יאן, אותה שלוחת סלע משקע גירי עשיר במאובנים, שמתחילה בצוקי דובר באנגליה וממשיכה דרך סנסר אל שבלי ושמפיין, משפיעה מאד על האופי המינרלי של היינות שנעשים מגפנים שגדלות עליה. קרוב יותר לסנסר עצמה, באזור לה קאיוט, האדמה עשירה בחצץ ואבן גיר, ומהכרמים עליה מפיקים יינות פירותיים יותר, עדינים ומאוזנים במיוחד. על קרקע הסילקס, אבן הצור, הגפנים נותנות ענבים מהם מייצרים יינות מתאימים ליישון שמבושמים בארומה המכונה ״אבן אש״. מעבר לנהר בּפּוִא ִ י פּוֶמֶ ה מתקבלים יינות רחבים יותר, מעושנים וכמעט קרמיים. ב1990- פסקל חנך את היקב שלו, והחל להפיק בו יין תוך שהוא ממשיך לגדול בהתמדה. היום הוא מחזיק ב1200- דונם כרמים בסך הכל, חלקות סנסר ליד ורדיני, סנט-ז׳ם ו-בואה, כמו גם מּפּוִא ִ י פּוֶמֶ ה בלה-לוז׳-או-מוואן וב-סן אנדלן. בנוסף הוא רוכש פרי מלמעלה מ300- דונם נוספים, מהם מחלקות משובחות במיוחד כמו לה קאיוט, לה שן מרשאן, לה טר בלאנש, לה גריוט, ו-לה קלו דו רואה. יינות ז׳וליבה מדגימים את עושר הטרואר של סנסר עם משחק בפרי שגדל על גיר, על חרסית ועל צור. הוא נבצר ברובו ביד, ותוסס במכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה על שמרי הבר הייחודיים לכל כרם וכרם. הבגרה ארוכה על השמרים ושימוש בגרביטציה ביקב הם מאפיינים נוספים של היקב.